3 thoughts on “גרשון הכהן: מטרות המלחמה במבחן הנסיבות המשתנות”

1. Pingback: שינוי ארגוני, השתנות ושינוי בכלל באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע

2. במישור הרחב יותר חשוב לכלול גם את איראן וגם את שאר השלוחים שלה, לא רק עזה.
   המטרה צריכה להיות שינוי המצב מיסודו.

   עד עתה המצב הוא שאנחנו באיום תמידי קרוב ומוחשי, שגורם לאוכלוסיה האזרחית שלנו לרוץ למקלטים בכל הארץ מתי שמתחשק לאיראנים או שלוחיהם, ואפילו לפינוי חלק מאוכלוסיית ישובי הספר. זה מצב בו מתנהלת מלחמת התשה קבועה, בסבבים או ברציפות – אי יציבות בסיסית ומתמשכת – העומדת בסתירה מוחלטת לתורת הבטחון שלנו. כל זה, במקביל להתקדמות איראנית לפצצה וכן פגיעה בנתיבי השיט מהמזרח והמשך קיום כוח אדיר שיוצר איום קשה מצד כוחות פרוקסי איראניים שיכולים להחריב ולפגוע קשה במדינה בזמן עימות בעצימות גבוהה.
   בנוסף לכך, הזירות הפלסטיניות ממשיכות להוות "בור שחור" של משאבים שלנו – ביו"ש יש חשש להיפוך קנים וחששות נוספים (בקרוב מאד תתכן גם התפרקות הרשות – הזדמנות וסיכון עבורנו). בעזה החשש הוא שהחמאס ימשיך לשאוב אותנו למלחמת התשה בה נצטרך לכבוש את "שיפא" ומקומות אחרים שוב ושוב ושוב, בכוחות משמעותיים (גם אם לא אוגדתיים).

   אנחנו צריכים להציב יעד שבו נגיע למצב חדש – שיווי משקל יציב, שבו מושגות המטרות הבאות:
   1. אנחנו יכולים לקיים אורח חיים שבו אין איום קבוע על האוכלוסיה האזרחית – במרכז ובספר כאחד. האיראנים נרתעים מהפעלת הפרוקסי – אין מלחמת התשה. החיזבאללה לא מאיים על ישובי הספר – העדר יכולת ורצון כאחד.
   2. הזירות הפלסטיניות אינן דורשות מאיתנו משאבים עצומים של אנרגיה צה"לית.
   3. יכולת חיזבאללה להחריב את ישראל בעימות בעצימות גבוהה נפגעת משמעותית.
   4. התמודדות מול האיום הגרעיני האיראני.

   איך עושים זאת? כמה קוים מאד כלליים:
   מדינה עם עוצמה אמיתית חייבת יכולת להכתיב לאויביה דרכי התנהלות שמתאימות לה. בשביל זה חייבים להמחיש לאויבים את המחיר למקרה שלא נכנעים לתכתיב הישראלי. צריך לזכור, שהאויב שמניע את כל המערכה מולנו זה האיראנים, לכן ההבנה *שלהם* היא הקריטית ביותר, ולא רק של הפרוקסי שלהם. האיראנים יילחמו עד טיפת דמו של הלבנוני האחרון, הסורי האחרון, העיראקי האחרון וכו'.
   הם אויב מר וקנאי ודתי, ולכן לא כל מה שעובד על יריב אחר יעבוד עליהם, אבל אני חושב שהיבט שרידות המשטר שם ושמירה על משפחות אנשי הדת שם חשובים להם יותר מהעימות עם ישראל – ושם צריך לפעול. גם אובדן נכסים "מדבר" אליהם.

   כמוכן, יש להפעיל אחרים בזירה המדינית והבטחונית, כדי להגדיל את אפקט הלחץ על האוייבים. להבין את האינטרסים שלהם ולשחק על זה. למשל: ארה"ב לא מעוניינת שאנחנו נפעל בתימן – הם צריכים לפעול מדינית ובטחונית. רוסיה לא מעוניינת שבסיסי הים שלה בסוריה יהיו בסכנה בתוך מלחמה? שתפעל בהתאם לכמה אינטרסים שלנו באזור. לא פשוט, משחק רגיש מאד, אבל אפשרי, אם יש אנשים בעלי יכולת אצלנו שיכולים להוביל את זה.

   בזירה העזתית – שם חייבים למנות אנשים מקומיים לניהול אזרחי אבל *אך ורק* כאשר אנחנו שולטים שליטה אזרחית מלאה, בעזרתם. הם שלוחים שלנו ולא עצמאיים, "אוכלים מידנו" ומי שלא מגלה נאמנות של 100% מקבל עונש קיצוני (הגליה של המשפחה למשל, יחד עם אובדן כל הרכוש). סוג של ממשלת בובות. אפשר אפילו לבצע בחירות בעזה בטווח היותר ארוך, כדי שאומות העולם יהיו מרוצות יותר, אבל כל המועמדים חייבים להיות בעלי נאמנות מלאה לישראל ללא שום אשליות של שלטון ריבוני אמיתי. זה צריך להיות משהו בין אזור C לאזור B. שליטה בטחונית ישראלית מלאה, שליטה אזרחית רבה מאד.

   הדבר הראשון שצריך לבצע הוא הגברת הלכידות בתוך העם, כי אם אין לכידות לא נצליח לבצע מהלך אסטרטגי גדול. זה דורש אמונה של המנהיגים קודם כל, שאיננו "חגבים". שאנחנו יכולים וחייבים לבצע מהלכים אסטרטגיים יזומים ולא רק לדחות את הקץ. שיהיו לזה מחירים, אבל יהיו מחירים גדולים יותר אם לא נבצע את זה. שלא קונים שקט לטווח קצר במחירים נוראיים לטווח ארוך. והכל אפשרי. אנחנו *יכולים*.

   את המסר הזה חייבים להעביר לעם. הולך להיות לא פשוט פה, אבל אנחנו חייבים שינוי יסודי במצב, וזה יבוא בהמשך.

   הגב

3. מאמר טוב אבל חסר.
   לא ברור מה הצעתו של האלוף במיל. גרשון הכהן לגבי מטרות מעודכנות.
   צריך לפתוח דיון בנושא – אבל העדרם במאמר של הצעת מטרות או כיוון כללי שלהן, לא מאפשר יצירת דיון משמעותי.

   מעבר לכך המצב כיום מאתגר ביותר:

   – החזקת השליטה בעזה בידי צה"ל היא חיונית לבטחון המדינה. מדובר בשליטה אזרחית וצבאית גם יחד. השליטה האזרחית יכולה להתבצע ע"י "מיופי כוח" מקומיים, אבל צריך להיות ברור לכולם שהריבון שמחליט זה ישראל. שליטה אזרחית היא מנוף כוח כלפי האוכלוסיה. אם ישראל לא תהיה השולטת – חמאס ודומיו ישלטו שם. המשמעות ברורה.

   – התארכות המלחמה בניגוד מוחלט לתפישת הבטחון הוותיקה שמגדירה צורך בהכרעה מהירה, גורמת לבעיות גדולות מול העולם ("אסון הומניטרי"… ).

   – אומות העולם, ובראשן ארה"ב בשליטת הדמוקרטים, יעשו ככל שביכולתם ללחוץ על ישראל לסגת מעזה, כולל מהלך בינלאומי לבניה מחדש של כל מה שנהרס (אפילו בין חאנון ושאר המקומות בסמיכות לישראל). המשמעות של הענות ללחץ זה החזרת החמאס וסיכון בטחון המדינה. אבל אם לא נמלא אחר מבוקשן של המדינות הללו, אנחנו ככל הנראה נהיה תחת מצב בינלאומי קשה ביותר, כולל סנקציות והגבלות שונות.

   – כדי לטפל באמת בסיכונים האסטרטגיים למדינת ישראל יש צורך להראות לשוחרי רעתנו בכל העולם שהמחיר שמשלם מי שהחליט להתעסק איתנו הוא כזה שלא שווה להם בכלל להעלות על הדעת עוד מאותו דבר. זה החלק של "הרתעה" בתפישת הבטחון. בשביל זה צריך לבצע "נכבה" שמשמעותה לא רק ההרס הנוכחי של הרצועה, אלא לקיחת שטח, הקמה מחדש של ישובים יהודיים, ועידוד הגירה של העזתים. כל אחד מהדברים הללו הוא סדין אדום ביותר מבחינת הקהילה הבינלאומית. לאחר מלחמת ששת הימים נוצר גל הגירה של ערבים החוצה למדינות ערב, וכן הקמנו התיישבות ביש"ע.
   השאלה כרגע – איזה רעיון מערכתי יש לנו כדי לאפשר את הנ"ל במחירים "נסבלים" בהקשר הבינלאומי, כאשר יש תלות גבוהה של ישראל בעולם ובמיוחד באמריקאים? אשמח אם לאלוף גרשון הכהן יש כווני חשיבה בנושא.

   הגב